"אויש, כבר נגמרה ההפסקה?", "לא הספקתי לאכול", "אני חייבת לשתות משהו או לפחות ללכת לשירותים"

"בהפסקה הבאה אלך לשירותים, לא, אי אפשר ...אני צריכה לשמור"

 

נשמע מוכר?!

​

יש לא מעט ימים מאתגרים במקצוע שלנו... ימים שמתחילים בשעת 0 ומסתיימים ב14:30 כמעט בלי הפסקה.. ריצות מכיתה לכיתה. לכל כיתה יש את הסיבה שלה להיות תוססת. אחת אחרי מבחן קשה, והשנייה אחרי 3 שעות של לימוד מקצוע מסוים....

כיתה אחת עדיין לא התעוררה כי השעה "כל כך מוקדמת" (8:30) ובאחרת הילדים רעבים בשעות אחרונות ורק רוצים ללכת הביתה. האנרגיה שלפעמים נדרשת מאיתנו כדי לנהל שיעור היא עצומה.

​

ואז, בסוף השיעור אחרון של אחד מאותם ימים, ניגש אליי תלמיד. חשבתי לעצמי שהוא רוצים לדבר על המבחן או לקבל הבהרה נוספת על החומר שלימדתי, אבל הוא הפתיע אותי.

​

הוא אמר לי שהשיעורים שלי מהווים לו השראה לפעילויות בצופים ורצה להודות לי. הוא

סיפר לי שהוא משתמש בטכניקות שלי בכיתה בכדי לנהל את הקבוצה שלו בצופים והוא מבין שזה בכלל לא פשוט. הבטתי בו וראיתי מבט כנה ואמיתי, מלא הערכה. 

​

ואז כמו קסם, הרגשת העייפות נעלמה ומצאתי את עצמי נטענת בכוחות מחודשים,

מתחילה לגבש רעיונות לשיעור מיוחד שיפתיע אותם מחר. 

לפעמים כל מה שכולנו צריכים בסוף יום מאתגר היא מילה טובה. 

 

ומה היא מילה טובה אם לא העצמה?!

ואני כבר יודעת שזה יהיה חלק בלתי נפרד מהשיעור הבא....  

​

​

​

​